בעידן המודרני שבו אנחנו חיים, נדמה שהחוקים צרכניים, שקופים ומעודכנים. אך לפעמים, מסתתרים בין דפי העיריות חוקי עזר ישנים, מוזרים ולפעמים אבסורדיים במיוחד – דבר שמזכיר לנו שהביורוקרטיה לעיתים נותרת מאחורי עידן שלם. הכתבה שפורסמה מציגה מסע פרוע במיוחד בין החוק לבין המציאות המודרנית, כזה שגורם לנו גם לצחוק וגם לגרד את הראש בתדהמה.
אחת הדוגמאות המשעשעות ביותר מגיעה מהרצליה ונתניה. שם, בשנות השישים והשבעים, נחקק חוק לפיו כל אדם שייראה “חולה בעליל” במרחב הציבורי, כמו שוק או חוף, עלול היה לקבל קנס של 600 שקלים. המחשבה שמישהו יכול לקבוע על פי מראה בלבד אם אדם חולה או לא, נשמעת היום כמעט בלתי נתפסת. החוק אמנם לא נאכף ברצינות, אך עצם קיומו מלמד על הגישה הציבורית דאז לבריאות הציבור ולשמירה על “סדר ציבורי”.
דוגמה נוספת מגיעה מקריית מוצקין – ושם מדובר כמעט בתסריט קומדיה. החוק קבע שכל ילד שרצה לרכוב על אופניים היה חייב לעבור מבחן, להוציא רישיון רכיבה ואף להצמיד לוחית רישוי לאופניים שלו. קשה שלא לדמיין ילד בן שמונה עומד מול פקיד עירייה, נבחן על כישורי רכיבה ומקבל מספר לוחית כמו נהג רכב. ברור שהחוק הזה נולד מתוך רצון לייצר סדר ובטיחות, אבל בפועל הוא נשמע יותר כמו מערכון.
בבאר שבע אפשר למצוא חוקי עזר שלא עודכנו במשך עשרות שנים, עד כדי כך שחלקם עדיין מציינים קנסות בלירות – מטבע שכבר מזמן נעלם מהעולם. זה אולי נראה משעשע, אבל מדובר גם בדוגמה לרשלנות ביורוקרטית שמונעת מהמערכת להתעדכן למציאות. במילים אחרות, החוקים האלה קיימים על הנייר, אבל לא באמת משקפים את החיים המודרניים.
עו”ד עדי אלעזר, המתמחה בחקיקה עירונית, הסביר כי שינוי או ביטול של חוקי עזר אינו תהליך פשוט. “כדי לשנות חוק עזר דרושות ישיבות מועצה, אישור ממשרד הפנים ולעיתים גם פרוצדורות נוספות. כל התהליך הזה יקר ומסובך, ולכן לא פעם מעדיפים להשאיר את החוקים כפי שהם – גם אם הם חסרי רלוונטיות.” הדברים הללו ממחישים כיצד מערכת משפטית יכולה להיתקע בעבר, פשוט משום שאין מי שיקח אחריות לבצע ניקוי מערכתי.
השאלה האמיתית היא איך בכלל חוקים כאלו נולדו. ברוב המקרים הם נכתבו מתוך מטרה חיובית – לשמור על בריאות הציבור, לייצר סדר או למנוע מהומות במרחבים ציבוריים. אלא שהזמן חלף, המציאות השתנתה, והחוקים נשארו תקועים במקום. כיום, ברוב המקרים הם פשוט לא נאכפים, אבל עדיין מופיעים בספרי החוקים כדי לשמור על “כיסוי משפטי” לעיריות.
הבעיה מתחילה כאשר חוקים כאלה כן נאכפים – אפילו בטעות. דמיינו ילד שרוכב על אופניו ונקנס משום שלא הוציא רישיון בהתאם לחוק ישן שמעולם לא נמחק. זה כבר פחות מצחיק ויותר מטריד, וזו בדיוק הסיבה שבגינה עורכי דין ומומחים קוראים לרענון יסודי של חוקי העזר בישראל.
בסופו של דבר, חוקי העזר העירוניים חושפים בפנינו את הפער שבין הרצוי למצוי: מצד אחד, הם מייצגים מאמצים כנים לשמור על סדר ובטיחות במרחב הציבורי; מצד שני, כשהם לא מותאמים למציאות, הם הופכים לבדיחה או במקרה הגרוע – לסכנה משפטית.
הלקח ברור: מדינה מודרנית זקוקה לחוקים מודרניים. צחוק בצד, הגיע הזמן לערוך ניקוי יסודי בחוקי העזר העירוניים, להתאים אותם לעידן שבו אנו חיים, ולשחרר את הרשויות מהעבר שנשאר מיותר על הנייר.
